ביטוח בהריון

למרות שאני עוסק במקצוע כבר יותר מ-15 שנה, רק לפני שש שנים, כשנולד לי בן בכור, הבנתי בפעם הראשונה לעומק - הרגשתי באמת על הבשר שלי -כמה חשובה העבודה שלי. ואני לא רופא מנתח או מדען. אני סוכן ביטוח.

כל יום אני נפגש עם לקוחות ומתכנן איתם את העתיד שלהם. כלומר, אני מכין אותם לשלושת המצבים: חיים קצרים (חס וחלילה) , חיים קשים (מתאונות ומחלות) וחיים ארוכים שלהם אנו מייחלים. הערך של תכנון לטווח ארוך תמיד היה ברור לי, אבל יש דברים שנקלטים עד הסוף רק כשיש לך אחריות מוחלטת על החיים של אנשים נוספים.

פרנסה במקום עבודה

אין דרך אחרת להסתכל על זה: כשהופכים להורים מפסיקים לעבוד ומתחילים לפרנס. כי כשהופכים להורים חייבים להתחיל לחשוב על דברים שרווקים או זוגות ללא ילדים מעדיפים להתעלם מהם, להדחיק. מאותו רגע מחויבים לדאוג למשפחה, עכשיו ובעתיד - להאכיל, להלביש, לחנך, להעניק אהבה.

רבים מהדברים האלה תלויים בנו במאה אחוז, אבל בחיים קורים דברים שמשבשים את התוכניות שלנו, ואנחנו חייבים להתכונן אליהם. מה יקרה, למשל, אם נעבור תאונה או מחלה ולא נוכל להמשיך לעבוד? כמה חודשים אנחנו יכולים להמשיך עם משכורת אחת, או כשאנחנו אוכלים חסכונות?

ומה אם לא נוכל לעבוד במשך שנים? או לתמיד? חישוב זריז מגלה שאם השכר שלנו הוא 7,000 ₪ בחודש ואיבדנו את כושר העבודה שלנו, אנחנו זקוקים לסכום של מילון ושמונה מאות אלף ש"ח כדי להתקיים במשך 30 שנה עד הפנסיה. מיליון נקודה שמונה שקלים חדשים! האם לאנשים שמרוויחים 5,000 ₪ בחודש יש סכום כזה שיושב בבנק ומחכה ליום סגריר?!!

מכיוון שסביר להניח שרובנו כאן לא נמנים על הציבור שיש לו מיליונים מתחת לבלטה, מהרגע שיש לנו ילדים אנחנו חייבים להתכונן גם לאפשרות הזו. בדיוק בשביל זה יש שורה של ביטוחים למקרה של אובדן כושר עבודה, והם גמישים ושווים לכל נפש.

אם אנחנו פה וגם אם לא

כיסוי למקרים של אובדן כושר עבודה כלולים לרוב בביטוח אחר, חשוב הרבה יותר, שכהורים על כולנו לעשות אותו, למרות שהוא מעורר מחשבות לא נעימות. אני מדבר כמובן על ביטוח חיים.

כל עוד אנחנו כאן והתא המשפחתי מתפקד, התשלום הקבוע הנמוך לביטוח החיים איננו מעלה או מוריד מהיכולת הכלכלית שלנו להתקיים, אבל במקרים בהם אחד מבני הזוג הולך חלילה לעולמו בטרם עת – אם השניים לא דאגו מבעוד מועד להשאיר את המשפחה מוגנת, היא באופן בלתי נמנע בלתי מוגנת.

אלמנים ואלמנות זקוקים לחמש שנים על מנת להתאושש ממוות של בן או בת זוג ולחזור להתפרנס היטב ולמצוא בן או בת זוג חדשים שמסייעים לכלכלת הבית. חמש שנים. במהלך הזמן הזה צריך ההורה שנותר לבדו להתאבל, לתמוך בילדים האבלים, לנהל לבדו את משק הבית, וגם לפרנס את המשפחה. לבדו. ניהול משק הבית והפרנסה הם דברים שקשה לעשות בזוג, אז עד כמה נצליח כשנהיה לבד, ועוד אחרי אסון שכזה? האסון הזה יכול להוביל לאסון נוסף - כלכלי.

עם ביטוח חיים של סכום ההוצאה המשפחתית החודשית ל60 חודשים אנחנו יודעים שבכל מקרה שלא יבוא – לבני הזוג יינתן לפחות מינימום  הזמן ומרחב להתאושש ולבנות את עצמם ואת המשפחה מחדש, אם קרה להם הנורא מכל.

לפני שהייתי הורה הייתי אומר את הדברים האלה ללקוחות, אבל מיד מוותר אם היו מגלים התנגדות. היום כהורה אני לא מרשה להם לא לדאוג לעתיד שלהם ושל ילדיהם. כי ברור לי שהורה שלא ביטח את עצמו פשוט לא הבין עד כמה זה חשוב. לא בשבילנו, בשביל הילדים שלנו.